או: למה יזמים צריכים לכתוב מדע בדיוני

יזמות, בשלביה הראשונים, היא עיסוק במשהו דמיוני, שעדיין לא קיים בעולם באופן ממשי.

כבר אמרו לפניי: מה שאפשר לדמיין – אפשר לממש.

יזמים הם אנשים עם מבט-על, רואים רחוק. ובזה היתרון שלנו (: אבל, כשנמצאים ממעוף הציפור של רעיון התחלתי, קשה לחשוב פרקטית על הזדמנויות ובעיות אפשריות שיתקיימו במציאות.

כשיש חזון מופלא, שיושב כולו עדיין בתוך הראש והלב, זה יכול להיות מציף ומשתק.

כשמוצפים מהתמונה הגדולה, הנה טיפ:

כתבו סיפור עם פרטים קטנים של התמונה הגדולה – סיפור על אדם אחד, ביום מסוים בשנה מסוימת אחת בעתיד. בחרו מועד עתידי – 5 שנים מהיום, 12 שנה מהיום, וכתבו על האדם הזה: מה הוא עושה, איך הוא פועל, אילו עזרים עומדים לרשותו? איך נראה העולם, כשהרעיון שלך כבר הוטמע בו?

לאחר שיש לך את הסיפור המלא, ותמונת עולם דמיונית עתידית, זה השלב שבו אפשר לעשות הנדסה הפוכה ליישום של הרעיון שלך משלב הממשות, אחורה עד נקודת האפס.

ומה אם לא הבנתי עדיין בעצמי מה הרעיון שלי?

לכו עם הדבר הראשון שעולה, אינטואיציה של ההמצאה שלכם. פעמים רבות הרעיון הדקיק, הראשוני מתחסל על ידי הצנזור הפנימי לפני שבכלל הספקנו להגות אותו, אפילו לחשוב אותו כמחשבה מלאה.

מהענן לענן

כתיבת סיפור עתידני, דמיוני (עדיין), היא דרך בדוקה להוריד את הערפל מסביב לראש ולכתוב אותו, לשמור אותו מחוץ לראש העמוס ולהישג ידה של הביקורת הפנימית. כך מתאפשר לך להניח המון רעיונות התחלתיים, ברשימה משלהם, שם הם יכולים להמתין, להבשיל ולהיות שם בזמנם הנכון, כשתתפנו לפתח אותם.

כישוף פרקטי

מדע בדיוני, משהו לכאורה מרוחק ולא ישים, הוא דווקא דרך אפשרית עבורנו לראות פרטים קטנים ויישומים פרקטיים מציאותיים למדי, בתוך עולם שמרגיש בלתי נתפס, עדיין.

כתיבה היא כישוף פרקטי. הכח שלה הוא ליצור מציאות, קודם בתוך הדמיון, משם על הדף. ואז, כשהבדיון פרוש לפנינו במילים, הכתיבה מתווה את הדרך ליישום בעולם הממשי.

בסדנאות הכתיבה שלי אני נוהגת לדקלם את החוק הקבוע: על הדף הכל מותר, תתפרעו, אף אחד לא יחייב אתכם על מה ששירבט הדמיון שלכם. כשמסכימים להתמסר לשטף כתיבה דמיונית, בלי להתחייב להיות רציניים או מעשיים, אז מפחדים פחות. ורואים רחוק.

קראו כאן על היזם שהקים סטארטאפ, לאחר שהסכים לכתוב מדע בדיוני