לפני מיליון שנה אמר לי מטפל ותיק, בסיום של מפגש, “תפסיקי להתנצל בחיים שלך”. הייתי אז אשה מפוחדת ונטולת רכות, מכוסה בהומור עוקצני ומיניות אגרסיבית. לא הבנתי על מה הוא דיבר. כי במושגים שלי – אם את מפריעה, תבקשי סליחה. ואם פגעת במישהו, לפחות תתנצלי על זה. זו היתה לקיחת אחריות עבור מי שהייתי אז.
וזה נכון, כמובן. קחו אחריות על טעויות ובקשו סליחה ומחילה כשצריך. האדמו”ר אהוד בנאי אמר מזמן, ור’ נחמן מצטט אותו: אם את מאמינה שקלקלת, תאמיני שאת גם יכולה לתקן.
אבל לא על התנצלות כזו אני מדברת.
אל תתנצלי
לפני מיליון פחות כמה שנים, התחלתי להנחות סדנאות כתיבה, אז זה היה משולב עם ליווי לידה, ושני הדברים קשורים זה בזה, כי את כותבת כמו שאת יולדת וכמו שאת חיה.
נכתבו אצלי אז כמה כללי כתיבה, שמלווים עד היום כל מפגש וכל סדנה, ונכנסו גם כחוקים כתובים במדריכי הכתיבה המקוונים. יש נשים שמשתתפות בסדנאות שלי מזה שנים, ומזכירות לי כשאני מפספסת איזה כלל.
אחד מהכללים, זה שהכי קשה לעמוד בו, הוא “אסור להתנצל”.
זה השלב שבו אני נהיית קשוחה מאד ואוסרת על משתתפי הסדנה להתנצל. מובילה אותם להיות בדיוק מי שהם באותו הרגע, ללא הכנות, ללא עריכה והגהה. כי טיוטה ראשונה היא אותנטית וכשאנחנו אותנטים אנחנו תמיד יפים. בלידה ובמרחב טיפולי ובמרחב כתיבה – הדבר שאני הכי מקפידה עליו הוא ליצור מרחב בטוח ונעים. נטול שיפוט.
יש כבר טקסט שהרגע נכתב, טרי ורך במחברת, ומי שכתבו אותו מאד רוצים לדבר ולהקריא בקול רם. אבל קודם עולה צורך בהגנה עצמית. כי טקסט שנכתב הרגע לעולם לא יצא כמו שחשבתי, כמו שתכננתי, ואולי אשעמם את השומעים, ואולי אני סתם תופסת יותר מדי מקום, ואם יצאתי סתומה וכתבתי הכי גרוע שיש או שלא עמדתי בתנאי התרגיל, אז עדיף שאחסוך לעצמי פדיחה ואכין את שומעיי מראש.
don’t be short, belong
יש משהו מאד נדיב ומרחיב לב בלהעניק את מילותיך לאחרים. אני רואה אנשים עדינים ויפים, שיכולים להתנצל “סליחה על החפירה” בסיום של הודעת ווטסאפ קצרצרה. ואינם מודעים לאור שלהם, לנתינה שלהם. דווקא הסיומת המתנצלת יכולה להיות זו שמעיקה קצת על מי שנמצא בצד המקבל. כי כשנתת לי משהו, עוד בטרם הספקתי לקבל אותו, כבר קיבלתי לידיי בקשה סמויה – תרגיעי אותי, שלא הייתי יותר מדי, שלא חפרתי, שעשיתי נכון.
אנחנו עושים את זה בכל מערכת יחסים וצורת תקשורת. חשבו אם כמו שאתם כותבים (או מקריאים) ככה אתם חיים. כמה הכנה אתם עושים לפני שאתם שמים את עצמכם במרכז? כמה אתם שמים על סביבתכם כדי להגן על עצמכם מפני פגיעה?
