הכלל החמישי לכתיבה ולחיים - בחרי מתי לדבר ומתי לשתוק

הכלל החמישי לכתיבה ולחיים – לדבר או לשתוק?

אל תחששי שאת מפריעה ואל תקצרי ותצמצמי את הנוכחות שלך. תני לעצמך להשתייך, למלא את המרחב באור שלך, להעניק מעצמך החוצה לעולם. זו, בעיני, נדיבות.

בסדנאות ובפגישות איתי אין חובת הקראה או שיתוף. אין סבב, אין ביקורת עבודות. יש שם בחוץ כל כך הרבה ביקורתיות, שיפוט ותחרות, שהחלטתי שיהיה מקום אחד בו אנחנו פטורים מזה. לכן אמנם כולם כותבים, גם החסומים ביותר, כאמור. אבל רק מי שרוצה, קורא בקול את המילים הטריות שאך נכתבו ממנו. הכלל הזה הוא למעשה המשך ישיר של איסור ההתנצלות.

כאן זו לא סדנה. את כותבת לעצמך בעצמך. יש לך את הבחירה האם לשמור לעצמך את מה שעלה, האם להשפריץ את הכל החוצה לעולם, ואולי לבחור, מתוך הקשבה עמוקה וראשונית לעצמך, כמה מילים, עמוד או פסקה, אותם תרצי להעניק למישהם שם בחוץ.  לעזור להם לחוש שייכות, לשייך את עצמך.

אל תחששי שאת מפריעה ואל תקצרי ותצמצמי את הנוכחות שלך. תני לעצמך להשתייך, למלא את המרחב באור שלך, להעניק מעצמך החוצה לעולם. להעניק את מילותיך לאחרים זו, בעיני, נדיבות.

כשאת בוחרת לשמור את עצמך לעצמך, עשי זאת בגאווה, בשלווה, היי שקטה עם האוצר שבידייך וזכרי שהוא שלך לנצח, וזכותך לעשות בו כרצונך. כשאת בוחרת להוציא אותו לעולם, שמרי על עצמך, זכרי את גבולותיך. כך או כך, מבחינתי – העיקר הוא שכתבת. שביטאת את עצמך על הדף. תודה לך על זה. מה שקורה אחר כך, חשוב הרבה פחות.

לחצי למעבר לכלל השישי והאחרון לכתיבה ולחיים

אהבת?
שתפי את כל הטוב הזה!

שיתוף ב email
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

גלילה למעלה

תודה על ההרשמה!

חשוב להשלים את ההרשמה דרך המייל שנשלח אליך כעת (כדאי לבדוק את הספאם).
תמר אגמון