// ששת הכללים לכתיבה ולחיים
לפני הרבה שנים קבעתי כמה חוקים שילוו את הסדנאות ואת הטיפולים שאעשה בעזרת הכתיבה. יש תלמידות ותיקות שמזכירות לי אם שכחתי לדקלם אחד מהם פה ושם.כל סדנה נפתחת בהצבת כללים ברורים מאד, הכללים שלי לכתיבה ולחיים ולעולם הפנימי של סדנה שמתקיימת בשעות הקרובות.
"תודה אישה חכמה שאת
על עצות הכתיבה שהן הדרכה לחיים"
קרן גרין, מטפלת במים
תמר אגמון
הכלל השישי לכתיבה ולחיים
כשאת מגיבה ליצירתו של אדם אחר, ולקירבתו של אדם אחר. שימי לב מה מתרחש בך, בגופך וברגשותיך באותו הרגע
הכלל החמישי לכתיבה ולחיים – לדבר או לשתוק?
אל תחששי שאת מפריעה ואל תקצרי ותצמצמי את הנוכחות שלך. תני לעצמך להשתייך, למלא את המרחב באור שלך, להעניק מעצמך החוצה לעולם. זו, בעיני, נדיבות.
הכלל הכי קשוח לכתיבה ולחיים
זה השלב שבו אני נהיית קשוחה מאד ואוסרת על משתתפי הסדנה להתנצל. מובילה אותם להיות בדיוק מי שהם באותו הרגע, ללא הכנות, ללא עריכה והגהה. כי טיוטה ראשונה היא אותנטית וכשאנחנו אותנטים אנחנו תמיד יפים. בלידה ובמרחב טיפולי ובמרחב כתיבה – הדבר שאני הכי מקפידה עליו הוא ליצור מרחב בטוח ונעים. נטול שיפוט.
הכלל השלישי לכתיבה ולחיים – חסם צנזורות™
הכלל השלישי לכתיבה ולחיים קיים בזכות יצור קטן ומפחיד שקיים אצל כל האנשים בעולם. כשהוא חוסם אותך מלהצליח, לחלום ולכתוב, צריך להלחם עם כוחות הבטחון הכי גדולים ומסתוריים שיש.
הכלל השני לכתיבה ולחיים – חוק הראשוניות
לכי עם הדבר הראשון שעולה. גם אם זה לא שייך, מפתיע, מוזר, מפחיד. תשכחי את ההנחיה, את המטרה, ולכי עם היד שכותבת את הדבר הראשון שעובר דרכה.
הכלל הראשון בכתיבה ובחיים
החוק הראשון של ביטוי וריפוי הוא שאין חוקים. כתיבה, ואמנות בכלל, היא המקום היחיד שבו אין חוקים באופן חוקי, אחרת יהיה משעמם.