בסוף השבוע הייתי באיטליה, מכורתי.
הבוקר במקלחת שבבית שלי בתל אביב מצאתי קופסה קטנה שנקראת VANITY SET, שקיבלתי במלון. קרטון כזה עם כל מיני תמרוקים.
השם שעשע אותי, ובמשך כל זמן הכנת הסנדוויצ'ים שרתי לעצמי את YOU'RE SO VAIN ונזכרתי באחת העבודות הכי מוזרות שעבדתי בהן, עבודה מועדפת אחרי הצבא בעיצוב ענפי כותנה באחד ממושבי העמק. השיר הזה הושמע ברדיו בסככה שתחתיה עבדנו, ואחת מהעובדות שניקו כותנה לידי גילתה לי בהתרגשות שאת קולות הרקע עשה מיק ג'אגר.
מצחיקים הפרטים שנשארים בזכרון עשרים שנה. כמו הרגע שבו גיליתי את "אנג'י" של אותו הג'אגר, באפסנאות בה"ד 6 קורס קצינות. השיר הפך להיות עד היום אחד האהובים עלי בכל העולם והמפקדת תפסה אותי רוקדת במקום לעשות מי זוכר איזו פקודה וקראה אותי לסדר למרבה האימה אבל בסיום הקורס חיבקה ואמרה במבטא דרום אפריקאי "שתמיד תרקדי למוזיקה שלך".

כשהסעתי את הילדים לבית הספר, ברור שזה מה שהושמע ברדיו. You're So Vain, קרלי סימון.

אינטואיציה היא דבר חמוד. ידיעה פנימית שמחזיקה אותך, גם כשיש עננים בקפה ודמעות בלב.
אבל זה בכלל משיר אחר.
Clouds in my coffee
And tears in my heart
שרה בוני טיילר. לא יודעת מי אמרה את זה קודם.

השראה ואינטואיציה. לשים לב להמון רגעים מתוקים שנמצאים בשולי המבט.
הבוקר זה היה עץ במדרכה יפואית שהגזע שלו חלול ומחוזק ברשת, מה שנראה כמו בית של הוביט באמצע שוק הפשפשים.
ביום אחר עברתי ליד מגרש חניה שישנים בו דרי רחוב ונרקומנים, וראיתי איש נותן להם חמגשיות עם אוכל חם והם מברכים אותו בתודה.
וביום אחר כשיצאתי משיעור יוגה, עברה על המדרכה שממול שיירת ברווזוני-אדם, איזה גן גורים שיצאו לטיול, מחזיקים ברצועת בד שמחברת אותם יחד ומדדים יחד עם הגננות שלהם, ופתאום איזה גמד מרשמלו כזה מרים את עיניו אלי ועושה לי הייי עם יד שמנמנה והלב שלי בעננים.
ממשיכה ללכת ורואה רכב מלא בזרי פרחים, ואיש אחד מוסר לאשה מבוגרת אחת זר פרחים והיא מחייכת.

השראה ואינטואיציה. אם יש אותן, הכל כבר יסתדר. ואהבה. וקפה טוב.
בתמונות – קפה אחד עם עננים איטלקים וקפה אחד עם ענני עבודה שאני אוהבת.