לפני הרבה שנים קבעתי כמה חוקים שילוו את הסדנאות ואת הטיפולים שאעשה בעזרת הכתיבה. יש תלמידות ותיקות שמזכירות לי אם שכחתי לדקלם אחד מהם פה ושם.
כל סדנה נפתחת בהצבת כללים ברורים מאד, הכללים שלי לכתיבה ולחיים ולעולם הפנימי של סדנה שמתקיימת בשעות הקרובות.
אני מתחילה בלספר שיש כאן שישה חוקים. החוק הראשון הוא שאין חוקים. המבטים בחדר משתנים.

על הדף הכל מותר

כתיבה, ואמנות בכלל, היא המקום היחיד שבו אין חוקים. להפך, אם תלכי לפי חוקים ומוסכמויות, יהיה לך משעמם. היצירה שלך, כמו החיים, תהיה בינונית וחסרת מעוף. זכרי תמיד: על הדף הכל מותר. מדובר בעולם דמיוני שבו אפשר להמציא הכל. השמיים יכולים להיות ירוקים, אני יכולה להיות גבוהה ולשיר ממש יפה, אפשר לרצוח את מי שרוצים. אפשר לשגר את עצמך למקום אחר תוך שניות. לתקופה אחרת.
תתפרעי. כל עוד אינך פוגעת בעצמך ובאף אחד אחר, כאן בעולם שלנו, שברי את כל החוקים, הנורמות וההרגלים אשר מנווטים אותך בחיים עצמם, ביומיום שלך.

במחברת הפרטית שלך תשתוללי בבקשה, עם כל מה שאסור שם בחוץ. אף אחד לא צריך לדעת. תני לדמויות שאת ממציאה לעשות דברים מאד מאד מטומטמים, מסוכנים, מטורללים. תפגישי בין טעמים ריחות וצבעים שגועל נפש לערבב אותם בעולם האמיתי.
מה פתאום, זה לא אומר שאת כזו. עליך לא יחשדו. מספיק שתשחקי קצת עם המגדר, הגיל והגיאוגרפיה והנה כל התשוקות שזממת לבצע מסופרות מפי גבר בן תשעים בערבות האוסטרליות של שנת 1935. בכלא.

הנה ההמלצה שלי

הנה ההמלצה שלי: תהיי טובה לעצמך, תהיי נדיבה ואדיבה לעולם, הקפידי על חוקי המדינה והחברה. תשלמי מיסים בבקשה, הקפידי על בריאות החניכיים. האמיני בטוב לבם של אנשים, גם כשקשה להם להראות זאת. סורי מרע ועשי טוב.
צרי מקום אחד שבו אין משמעות, אין חוק, אין עונש. בתוך גבולות ברורים של דמיונך, או הקנבס שלך, או קובץ סיפורים מופרעים במחשב, תצבעי את השמיים בירוק.
ואולי משהו בתוכך יתגמש ויתרחב והחיים עצמם ימלאו אפשרויות, צבעים וריחות. את ראויה.
בעולם ללא אילוצים, לאן תוכלי להגיע אם רק תרצי?