כל אשה מכירה את הרגע הזה שבו משהו קורה ואת יודעת שאת צריכה לקבל החלטה. זו יכולה להיות אישה שקיבלה החלטה לקום ולעזוב מקום עבודה נוח, כי היא לא יכולה יותר לחיות באפרוריות הקיום של חייה. 
או החלטה של אישה שהחליטה לחזור לעבוד או להתחיל לעבוד אחרי הרבה שנים שבהן היתה רק עם ילדים או רק תמכה במישהו אחר. 

זו יכולה להיות אישה שהחליטה להגיד מספיק, אני מפסיקה עם טיפולי הפוריות. אני רוצה את הגוף שלי ואת הבריאות שלי בחזרה. אני עוברת עם עצמי את האבל של התוצאות או חוסר התוצאות, אבל עכשיו קיבלתי החלטה להפסיק עם כל הטיפולים. 
אשה יכולה להחליט לקום ולעזוב בית. 
נשים מחליטות להתגרש, נשים מחליטות לעשות הפלה, לחזור בשאלה, להתמסר לאלוהים, נשים מחליטות הרבה החלטות שהן החלטות של בום. 

והבום הזה לא מגיע בבום.

הוא כמו בלוט שנמצא שם בתוך הספלול שלו, הוא יכול להיות קשה מאד, יבש מאד, אבל הוא קיים שם בשקט. הוא צריך לספוג את כמות המים והשמש והאדמה הנכונים בשביל שהוא יבין שאפשר להתחיל לנבוט. ואז, כלפי חוץ, זה נראה כאילו אשה קצת מטורללת מחליטה החלטה לא ברורה. אפילו החלטה קטנטנה. אנחנו נשים שמקבלות החלטות מאד מוזרות לסביבה שלנו, אבל יש איזה גרעין בפנים שיודע, הלב יודע, הבלוט הזה ששוכב שם בשקט ויכול לשרוד שנים, פשוט להיות מונח. אבל ברגע שמתקבלת החלטה והלב מתחיל לפעום, כל בלוט כזה יכול לגדול ולהפוך להיות עץ אלון גם של 200 שנה.

אני אשה אקלקטית שחיה בעולם לינארי. לקח לי הרבה שנים ללמוד איך לזהות את המקצב הפרטי שלי ואיך להתאים את דרך העבודה שלי ואת התנהלות חיי אל המצב הנפשי הרגשי המשתנה תדיר. קיבלתי לא מעט החלטות עם חוכמת הבלוט הזו, ובניתי לעצמי מבנה עסקי נפשי שיתאים בדיוק אלי.