סבתא שכל וסבתא אדמה - ביטוי וריפוי | תמר אגמון

סבתא שכל וסבתא אדמה

שתי סבתות היו לי. אחת היתה חומה ורחבה, עם עיניים בצבע זית. אחת היתה עם תלתלים בלונדיניים ועיני תכלת מלוכסנות. לאחת היו ציפורנים ארוכות, מטופחות, לשניה ידיים שריריות מעבודה. 

אחת לימדה אותי לשבת כמו ליידי (קרסוליים משולבים ושתי ברכיים נוטות לאותו הצד), השניה טיפסה על עצי הפרי והיתה משליכה את פירותיהם למטה, אל הסל שביקשה ממני להחזיק. 

אחת גדלה עם כסף, השניה גדלה עם דת. 

האחת גרה בדירה עירונית, השניה בבית כפר עם חצר ענקית, אדמה אדומה. 

בביתה של האחת, גזרתי לעצמי את הפוני במספרי תפירה קטנים, סבתא צחקה כשהתעוררה משנת הצהריים. בביתה של האחרת, חיכיתי לסבתא על השביל, עד שדמותה תתקרב, לבושה לבן, חוזרת ממשמרת התנדבות בבית החולים. 

סבתא אחת לימדה אותי ובחנה אותי על מילים בעברית, סבתא אחת הפצירה בי לאכול. 

כשהן היו נעלמות, כל אחת לחדריה, סבא אחד היה לוקח אותי לבקר את השכן שכתב ספרים. סבא אחד לקח אותי לבית הכנסת. 

לסבתא אחת היתה גלידה שרבט במקפיא, לשניה היו גבישי סוכר בצנצנת. 

ישבתי במטבחיהן, אצל האחת אהבתי לשחק במאזני המשקולת, אצל השניה בכלי התפירה. 

האחת כתבה שירים, השניה קראה איתי ספרים. 

עם האחת שיחקתי רמי קוב במרפסת, השניה לבשה את שמלת הבחוץ שלה ולקחה אותי לראות את האש והמים בכיכר דיזנגוף. 

אחת קיבלה תארים באוניברסיטה, שם. השניה החביאה אקדח בשמלתה, בדרך לכאן. 

מאחת למדתי לדבר אל הצמחים, מהשניה קיבלתי את גומות החן. 

אני זוכרת את הקולות שלהן, את כפות ידיהן. מילים שאמרו לי, כל אחת במבטאה הזר שלה.

הסבתות שלי מתו מזמן. את העיניים וגומות החן אני רואה בפני ילדיי. 

סודותיהן מתגלים לי בזמנם.

אספתי תארים והצמחתי גינה וילדים. 

עזבתי את האדמה ויצאתי למצוא אותה בתוכי. אני עדיין מטפסת על עצים.

סבתות לא תמיד יודעות עד כמה הן נשארות בעולם זמן רב אחרי עזיבתן. כל אחת מהן ממלאת חלק בתוכי. ושתיהן יחד מלמדות אותי איך לשלב את כל החלקים שלי מבלי להתבייש.

ואיך ללמד נשים אחרות, להקשיב, לשלב את חלקיהן ולהמציא משהו חדש בעולם.
אפשר לקרוא כאן עוד על מפגשי הלימוד לנשים, על כסף, צמיחה, כתיבה והקשבה. בשיער השלישי נלמד על הסבתות הפנימיות שלנו.

אהבת?
שתפי את כל הטוב הזה

שיתוף ב email
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 מחשבות על “סבתא שכל וסבתא אדמה”

    1. תמר אגמון
      תמר אגמון

      תודה, שירה (:
      כן, שתיהן זכורות לי בשילוב, למרות שהיו באמת שונות זו מזו מאד. אולי כי הן גרו בישובים קרובים ובסוף ימיהן גרו ממש קרוב אלינו.
      ואולי זו הדרך שלי לספר את הסיפור, דרך המורשת שלהן שמשולבת יחד בחושים שלי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תמר אגמון

תמר אגמון

הצטרפו לרשימת התפוצה
ותדעו הכל

מבטיחה לא להטריד. מילה שלי.

מה פספסת?

תרגיל פשוט לרגעים של חוסר ודאות

תרגול פשוט ומהיר שמחזיר אותך לזכור מהי הדרך הנכונה עבורך בכל רגע. דרך נשימה, קרקוע, הקשבה, כתיבה

המשיכי לקרוא

הכניסו חמלה

איך להעמיק את המבט שלך בחיים ובכתיבה?

המשיכי לקרוא

על השראה ואינטואיציה

אינטואיציה היא דבר חמוד. ידיעה פנימית שמחזיקה אותך, גם כשיש עננים בקפה ודמעות בלב.

המשיכי לקרוא

מה תרצי?

פוסטים נוספים שבטוח יעניינו אותך:

אנרגיה יצירתית

מורתי התמנונית – שיעור בהקשבה למוזה

הדבר העיקרי שהמסע הזה מלמד אותו, ואותנו הצופים, היא אותה תכונה עדינה ובלתי מוגדרת, שהיא בעיני האיכות החשובה ביותר הנדרשת לכל סוג של מערכת יחסים

המשיכי לקרוא
למה-צריך-הסכם-סודיות-בתהליך-ליווי-יצירתי_

מה קשור חוזה משפטי לטיפול בכתיבה?

איך תהליך רגשי ויצירתי יכול להוביל להישגים עסקיים וכלכליים? ולמה צריך הסכם סודיות?

המשיכי לקרוא
פנזטיות מתגשמות

המדען שכתב שירה, המשורר שפתח סטראטאפ ואיך נהייתי מוזה מקצועית

מבחינתי העבודה היא זהה – הוא זה שיוצר ועושה, אני "רק" עוזרת לו לשחרר את הרעיון מהחלום אל המציאות. התחלנו לעבוד על הפטנט, אותו חלם עשר שנים.

המשיכי לקרוא

הירשמי לקהילה של "ביטוי וריפוי" וקבלי חינם את ארבעת שלבי השיטה ליישום מיידי

גלילה למעלה

תודה על ההרשמה!

מכתב היכרות ועוד משהו קטן ממני
ממתינים לך במייל.
תמר אגמון