סבתא שכל וסבתא אדמה - ביטוי וריפוי | תמר אגמון

סבתא שכל וסבתא אדמה

שתי סבתות היו לי. אחת היתה חומה ורחבה, עם עיניים בצבע זית. אחת היתה עם תלתלים בלונדיניים ועיני תכלת מלוכסנות. לאחת היו ציפורנים ארוכות, מטופחות, לשניה ידיים שריריות מעבודה. 

אחת לימדה אותי לשבת כמו ליידי (קרסוליים משולבים ושתי ברכיים נוטות לאותו הצד), השניה טיפסה על עצי הפרי והיתה משליכה את פירותיהם למטה, אל הסל שביקשה ממני להחזיק. 

אחת גדלה עם כסף, השניה גדלה עם דת. 

האחת גרה בדירה עירונית, השניה בבית כפר עם חצר ענקית, אדמה אדומה. 

בביתה של האחת, גזרתי לעצמי את הפוני במספרי תפירה קטנים, סבתא צחקה כשהתעוררה משנת הצהריים. בביתה של האחרת, חיכיתי לסבתא על השביל, עד שדמותה תתקרב, לבושה לבן, חוזרת ממשמרת התנדבות בבית החולים. 

סבתא אחת לימדה אותי ובחנה אותי על מילים בעברית, סבתא אחת הפצירה בי לאכול. 

כשהן היו נעלמות, כל אחת לחדריה, סבא אחד היה לוקח אותי לבקר את השכן שכתב ספרים. סבא אחד לקח אותי לבית הכנסת. 

לסבתא אחת היתה גלידה שרבט במקפיא, לשניה היו גבישי סוכר בצנצנת. 

ישבתי במטבחיהן, אצל האחת אהבתי לשחק במאזני המשקולת, אצל השניה בכלי התפירה. 

האחת כתבה שירים, השניה קראה איתי ספרים. 

עם האחת שיחקתי רמי קוב במרפסת, השניה לבשה את שמלת הבחוץ שלה ולקחה אותי לראות את האש והמים בכיכר דיזנגוף. 

אחת קיבלה תארים באוניברסיטה, שם. השניה החביאה אקדח בשמלתה, בדרך לכאן. 

מאחת למדתי לדבר אל הצמחים, מהשניה קיבלתי את גומות החן. 

אני זוכרת את הקולות שלהן, את כפות ידיהן. מילים שאמרו לי, כל אחת במבטאה הזר שלה.

הסבתות שלי מתו מזמן. את העיניים וגומות החן אני רואה בפני ילדיי. 

סודותיהן מתגלים לי בזמנם.

אספתי תארים והצמחתי גינה וילדים. 

עזבתי את האדמה ויצאתי למצוא אותה בתוכי. אני עדיין מטפסת על עצים.

סבתות לא תמיד יודעות עד כמה הן נשארות בעולם זמן רב אחרי עזיבתן. כל אחת מהן ממלאת חלק בתוכי. ושתיהן יחד מלמדות אותי איך לשלב את כל החלקים שלי מבלי להתבייש.

ואיך ללמד נשים אחרות, להקשיב, לשלב את חלקיהן ולהמציא משהו חדש בעולם.
אפשר לקרוא כאן עוד על מפגשי הלימוד לנשים, על כסף, צמיחה, כתיבה והקשבה. בשיער השלישי נלמד על הסבתות הפנימיות שלנו.

אהבת?
שתפי את כל הטוב הזה

שיתוף ב email
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תמר אגמון

תמר אגמון

הצטרפו לרשימת התפוצה
ותדעו הכל

מבטיחה לא להטריד. מילה שלי.

מה פספסת?

המדען שכתב שירה, המשורר שפתח סטראטאפ ואיך נהייתי מוזה מקצועית

מבחינתי העבודה היא זהה – הוא זה שיוצר ועושה, אני "רק" עוזרת לו לשחרר את הרעיון מהחלום אל המציאות. התחלנו לעבוד על הפטנט, אותו חלם עשר שנים.

המשיכי לקרוא

עוד אני יכולה לטעום את זה בפה שלי

״גם לסבתא שלי קראו תמר!״ היא מתרגשת בקולה הצרוד, מתקרבת אלי עוד יותר ותופסת את הזרוע הפנויה שלי. היא קטנטונת, כבר כפופה, והשיער שלה פזור …

המשיכי לקרוא

10 דברים שלא ידעתן עלי

המוזרויות שהופכות אותי למי שאני ולא לאף אחת אחרת.

המשיכי לקרוא

מה תרצי?

פוסטים נוספים שבטוח יעניינו אותך:

פנזטיות מתגשמות

המדען שכתב שירה, המשורר שפתח סטראטאפ ואיך נהייתי מוזה מקצועית

מבחינתי העבודה היא זהה – הוא זה שיוצר ועושה, אני "רק" עוזרת לו לשחרר את הרעיון מהחלום אל המציאות. התחלנו לעבוד על הפטנט, אותו חלם עשר שנים.

המשיכי לקרוא
Canva - Headlight of a Classic Red Car

הסיפור על האוטו שהעברתי הלאה

סיפור על איך זימנתי לחיי רכב במתנה ואיך נתתי אותו הלאה. ואיך באמת אנחנו בוחרים וקונים חפצים?

המשיכי לקרוא

תרומה ולמידה – דו"ח הכנסות והוצאות האמיתי של כל עסק.

בכל התנהלות עסקית וכלכלית חשוב להיות מודעים למצב החשבון, יעני – כמה כסף נכנס וכמה יוצא.
עבורי, מה שעוטף את ההכנסות-הוצאות הכלכליות, הם שני אלמנטים בלתי נפרדים מהעסק ומהחיים: תרומה החוצה ולמידה פנימה. אלה הן ההכנסות וההוצאות המשמעותיות שלי, מעבר למספרים.

המשיכי לקרוא

הירשמי לקהילה של "ביטוי וריפוי"

גלילה למעלה

תודה על ההרשמה!

השיעור הראשון מתוך
'שישה שיעורים לכתיבה ולחיים'
ממתין לך במייל.