אודות - ביטוי וריפוי | תמר אגמון

השפה היא הבית שלי. כתיבה היא כלי הביטוי העיקרי שלי, והיא גם הריפוי שלי. אחת מהתכונות הבולטות שלי היא יכולת לצאת ממשברים. אני כל כך מוצלחת בתחביב הזה, שהיו שנים בהן תהיתי האם אני עובדת בלהיות במשבר. עכשיו אני עוזרת לאחרים לצאת ממשברים.

אשה צריכה כסף משלה, ורשת של חברות

זו דרכה לצאת לעצמאות. עצמאות כלכלית, עצמאות רגשית, עצמאות מינית, עצמאות נפשית. עצמאות נשית. איך? תבטאי את עצמך. את ראויה לזה. תתפלאי עד כמה זה מרפא אותך, את סביבתך, כמה קסם יתחיל להיווצר כשתסכימי להתבטא. בכל דרך שטובה עבורך.
״ביטוי וריפוי״ היא דרך רכה, שעוזרת לאנשים לצאת ממשברים, לרפא את עצמם ולשחרר חסמים רגשיים, מקצועיים ויצירתיים.
לאחר כעשור של עבודה עם מילים ואנשים, החלטתי להתמקד בדרך שבה עברתי, לעזור, ללוות ולתת השראה וכלים מעשיים לכל אשה שהגיע זמנה לפרוש כנפיים.

את אהבת הכתיבה גיליתי בגן חובה. כשגדלתי, העדפתי לא לדבר, אז בשביל לא להתפוצץ מרוב מילים, מילאתי מחברות. אחר כך פתחתי את הפה והיום אני לומדת מחדש לשתוק בזמן הנכון (עוד לא למדתי).
השפה היא הבית שלי. כתיבה היא כלי הביטוי העיקרי שלי, והיא גם הריפוי שלי. אחת מהתכונות הבולטות שלי היא יכולת לצאת ממשברים. אני כל כך מוצלחת בתחביב הזה, שהיו שנים בהן תהיתי האם אני עובדת בלהיות במשבר.
(הנה דוגמה אחת)

למדתי תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים, אנתרופולוגיה, מגדר וקצת ספרות. התחום שהעסיק אותי יותר מכל היה הגוף האנושי ובעיקר נשים ולידה. מרבית הכתיבה והלמידה שלי באותן שנים עסקה באנתרופולוגיה גופנית. שניים מילדיי נולדו תוך כדי התואר (בעיקר כי מרחתי אותו על פני 6 שנים), והעיסוק בלידה הפך להיות חיי האישיים. בהמשך החלטתי להניח לראש ולתת לידיים וללב ביטוי, והוכשרתי כתומכת לידה (דולה).

כשהתחלתי ללוות נשים וזוגות בדרך ללידה, פגשתי נשים שמבקשות הרבה מעבר להנחיות פיזיות של הכנה ללידה. ראיתי מילים שמבקשות מקום. רגשות שמבקשים הכרה. התחלתי לשלב את כלי הריפוי של כתיבה ביחד עם ליווי ההריון ועיבוד הלידה.
כך נולדו סדנאות ״כתיבה יולדת״ והחלו להיות מקום לביטוי ולריפוי לנשים בכל גיל.

לידה היא תחביב גדול שלי. נהניתי מאד ללדת את ילדיי (כן) וזכיתי להיות נוכחת בלידות של נשים אחרות. אלו הן רגעים של חסד בהם אין זמן ואין מציאות ואין בחוץ. רק נוכחות של העוצמה הגדולה ביותר שקיימת – אשה יולדת.
למדתי תואר שני בספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. גם את התואר הזה משכתי על פני שנים רבות ונהניתי מכל רגע. גם כאן משכה אותי הכתיבה אל נשים ועיסוק בגוף. הנושא שהעסיק אותי יותר מכל היה אלימות של נשים, בעיקר נשים רוצחות. קובץ הסיפורים שכתבתי בשנים ההן עסק בסקס ואלימות מכל מיני גוונים.
מיניות היא תחום מרתק שהעסיק אותי מאז ומתמיד. כשעסקתי בלידה ראיתי קשר הדוק בין היצר, הצירים והיצירה. כשזוכים להיות לצד אשה יולדת, רואים את המיניות שלה במלוא עוצמתה. מה שיצר את התינוק הוא גם מה שמוציא אותו בלידה. המיניות מלווה את חיינו, ומעסיקה את כולנו, למרות שרובנו מעדיפים להשתיק אותה, או לפחות להסתיר אותה עד לזמן ולמקום המתאים.
אחת ממטרותי בחיים היא לקדם ריפוי בתחום ולהעביר את מאבק המינים בעולם מפצע מדמם ואלים אל כוח חיים עוצמתי, מרפא ומענג.

בחיי הבוגרים עברתי טיפולים בדרכים רבות ושונות, למדתי והוכשרתי בשיטות טיפול והתפתחות אישית, נפשית, אנרגטית ורוחנית. את מרבית חיי העברתי תוך כדי דכאון תפקודי, הפרעת קשב וריכוז, ומצבי סטרס לא מאובחנים (זה פשוט היה האופי שלי – עצבנית). הלידות של ילדיי, שהיו הרגעים הכי עוצמתיים שלי, רגעי שיא קסומים, היו מנוגדים לדכאון שהגיע כמה חודשים לאחר כל לידה. רק בתחילת שנות השלושים לחיי אובחנתי והוכרתי כמתמודדת עם פוסט טראומה מורכבת (CPTSD), ומסע הריפוי שלי תפס תאוצה.

בדרכי אל השיקום כמתמודדת נפש, איבדתי ושברתי גשרים, קשרים ומכרים, הפתעתי ופגעתי באנשים, הלכתי והתקרבתי לעצמי, פרשתי כנפיים, למדתי להכיר אותי האותנטית, לבטא את מה שמבקש לקבל ביטוי. רק בדרך של הכרה עצמית, אותנטיות וביטוי מלא, יכולתי לבנות מחדש קשרים בריאים, מלאי אהבה ויופי. לצאת לחופשי ולשחרר את מה ואת מי שאינו טוב לי ושאני לא טובה עבורם.

BA, MA. ADHD, CPTSD, D+3, מעל לכל ראשי התיבות והאבחונים איתם אני חיה ומתמודדת, התפקיד המשמעותי של חיי הוא MOM. שלושת ילדיי הם המניע הראשי של חיי ושל העשייה שלי, ומערכת היחסים שלי עם כל אחד מהם ועם שלושתם כמשפחה, היא הלמידה הכי משמעותית ועמוקה, יומיומית ותמידית. החיים שלי מלאי אהבה, צחוק ויופי בזכותם.

אני מאמינה כי פגיעות וחשיפה אישית יכולות לתת השראה רבה למי שזקוקה לה. מוזמנות לכתוב לי בכל שאלה. עוד עלי אישית אפשר לקרוא כאן וכאן.

הבלוג כתוב בלשון נקבה. הטקסטים פונים לכל מי שרוצה. ההשראה והאהבה הן בחינם לכולןם. יונה וולך כתבה זאת טוב מכולן:

״עברית היא סקסמניאקית
עברית מפלה לרעה או לטובה
מפרגנת נותנת פריבילגיות
עם חשבון ארוך מהגלות״

יונה וולך
תמר אגמון

תמר אגמון

הצטרפו לרשימת התפוצה
ותדעו הכל

מבטיחה לא להטריד. מילה שלי.

מה פספסת?

10 דברים שלא ידעתן עלי

המוזרויות שהופכות אותי למי שאני ולא לאף אחת אחרת.

המשיכי לקרוא

הכניסו חמלה

איך להעמיק את המבט שלך בחיים ובכתיבה?

המשיכי לקרוא

בין בריאות הנפש והייטק

שני קצוות שונים ורחוקים כל כך. מה מאחד את שני הפרויקטים הללו, אינני יודעת. פרט לעובדה שאני שם באמצע, מחזיקה מרחבים, לבבות ומילים.

המשיכי לקרוא

מה תרצי?

תמר אגמון, ביטוי וריפוי

מהסוג היפהפה המתעתע

הן יושבות וכותבות, בקושי הייתי צריכה לתת להן נושא, תרגיל, הנחיה כלשהי. המילה חושך מופיעה בכל אחת מהמחברות שחילקתי במתנה סביב השולחן. המילה בור, המילה …

המשיכי לקרוא
old-hands-tomatoes

עוד אני יכולה לטעום את זה בפה שלי

״גם לסבתא שלי קראו תמר!״ היא מתרגשת בקולה הצרוד, מתקרבת אלי עוד יותר ותופסת את הזרוע הפנויה שלי. היא קטנטונת, כבר כפופה, והשיער שלה פזור …

המשיכי לקרוא
acorn

בין בריאות הנפש והייטק

שני קצוות שונים ורחוקים כל כך. מה מאחד את שני הפרויקטים הללו, אינני יודעת. פרט לעובדה שאני שם באמצע, מחזיקה מרחבים, לבבות ומילים.

המשיכי לקרוא
גלילה למעלה

תודה על ההרשמה!

השיעור הראשון מתוך
'שישה שיעורים לכתיבה ולחיים'
ממתין לך במייל.