הן יושבות וכותבות, בקושי הייתי צריכה לתת להן נושא, תרגיל, הנחיה כלשהי. המילה חושך מופיעה בכל אחת מהמחברות שחילקתי במתנה סביב השולחן. המילה בור, המילה ...

״גם לסבתא שלי קראו תמר!״ היא מתרגשת בקולה הצרוד, מתקרבת אלי עוד יותר ותופסת את הזרוע הפנויה שלי. היא קטנטונת, כבר כפופה, והשיער שלה פזור ...

שני קצוות שונים ורחוקים כל כך. מה מאחד את שני הפרויקטים הללו, אינני יודעת. פרט לעובדה שאני שם באמצע, מחזיקה מרחבים, לבבות ומילים.

המלצה על סרט נפלא המבוסס על עבודתה של ניזה דה סילברה Nise da Silveira

יום בשבוע אני מלמדת כתיבה במרכז רפואי למתמודדי נפש.